בצילומי הטבע של ורנר בראון באים לידי ביטוי המבע האסתטי והאמנותי שלו. ב־1958 יצא לאור ספרו הראשון של בראון, "עצי זית" (הוצאת כרמל, חיפה), וכך נכתב בהקדמה לספר: "ספר זה נטל עליו למצוא מסילות גם ללב האדם המודרני ולחוש ראייתו. התצלומים שבו מראים את הזית כשהוא נאבק קשות עם הטבע. הם מרתקים את העין לצורתו המשונה, לעת היות משחת־המראה, צורה זו שכולה מלאכות־סתר, כביכול מעולם לא נודע. עדים אילמים אלה למאבק, לא קל כל עיקר לארוב להם ולצודם. שנים על שנים היה ורנר בראון משוטט בכל שעה פנויה בחורשות הזיתים בישראל, בעיקר בסביבת ירושלים, כדי לגלותם ולקלטם, שכן הצורה הנדונה שעתה קצרה. לימים, בעבור המשוטט על פני הנושא המצולם, ספק אם יכירנו – השריד המשונה של ההרס שב והיה לעץ, לעץ זית זה, המוכן ומזומן, בהדר עליו ונצנוצי כספו, לשאת פרי ולהעניק ברכה כמקודם. כשאתה מסתכל בתצלומיו של ורנר בראון, רואה אתה איברים המתמתחים כלפי השמיים ותובעים את הרשע, אשר סרס אותם, לדין של מעלה; רצונך, רואה אתה דמויות מעולם האגדות והפיות, רצונך – הרי הן פסלים ברוח ימינו, מוזרים, מופשטים, בריות מודרניות מעשי הטבע: פרש אפוקליפטי רכוב על סוס משונה, הילולא של מכשפות, כלב תופת, נווד שיכור – ועם כל זה, כל הצורות האלה הינן עץ מעצי השדה. תצלומים בודדים מראים ענפים ועלים חדשים כשהם נובטים ויוצאים מיצורים, שנחשבו מתים. בידו של הצלם עלה לצלם יצירה מסתורית ואמנותית כאחד". תצלומי הספר הופיעו על שער העיתון "הארץ שלנו" וככתבה ב־2.7.1952.

ספרו השני של בראון "הים האדום – כחול במעמקיו" יצא לאור ב־1966 (הוצאת א. לוין-אפשטיין בע"מ, בת ים). את הספר שהוקדש ליעל אשתו הראשונה, כתב וצילם ורנר בראון. באותה שנה התחיל בראון לצלם צילומי אוויר, וגם הכין דֶּמו מרשים ומרתק לספר "ישראל ממעוף הציפור", שמעולם לא יצא לאור. לספר זה הכין בראון הדפסי תצלומים בשחור־לבן מכל חלקי הארץ, מצפון לדרום. אפשר לראות תצלומים אלה באתר המקוון, בגלריה המציגה צילום תת־מימי וצילומי אוויר. לצד כל אלה, ב־1955 הסריט בראון במהלך שנה שלמה, סרט תיעודי לקראת ייבוש אגם החולה. העבודה על הסרט נמשכה כשנה, והוא עבד יחד עם הצלמים אדי הירשביין ואריה וולק. הסרט הנדיר שצולם בצבע, עובד והוצג בטלוויזיה הישראלית בשנת 1989 ומעובד שוב לסרט תיעודי בימים אלה. בארכיון הצלם ניתן למצוא גם תצלומי סטילס מאותו מעמד.