ורנר בראון היה צלם־לוחם. הוא צילם את מלחמות ישראל ופעולות צבאיות החל ממלחמת העצמאות (1948), שבה גם נפצע, דרך מלחמת ההתשה (1956), מלחמת ששת הימים (1967) ועד מלחמת היום הכיפורים (1973). כבר לאחר מלחמת העצמאות (1949) הכין בראון הצעה לספר שנקרא "יומן ירושלים", ובו תצלומים מהמלחמה, החל מהכרזת האו"ם על הקמת מדינת ישראל בכ"ט בנובמבר (29.11.1947), דרך פיצוץ בניין "פלסטיין פוסט" (1.2.1948), הפיצוץ ברחוב בן יהודה (22.2.1948), הפגזת המוסדות הלאומיים (11.3.1948), תצלומים מימין משה (שם נפצע בראון) ומבט לילי משם על העיר העתיקה, מרגמת "דוידקה" בשעת ירי, שבויים ערבים, תרגילים ותמרונים, מצעד בירושלים בתום ההפוגה הראשונה, תפילה על קבר דוד, עמדות בהר ציון, שכונת מלחה, עין כרם וביקורי אישים לאחר המלחמה, ביניהם משה דיין, חיים ויצמן ועוד; פתיחת הכנסת הראשונה בבניין המוסדות הלאומיים לצד הלוויית ויצמן, מצעד האחד במאי, 1949, ועד אירועי יום העצמאות הראשון, תש"ט.

בתצלומי מלחמת ההתשה (1956) ניתן למצוא גם את סדרת התצלומים מנחל עוז. תצלומי מלחמת ששת הימים טרם נסרקו. במלחמת יום הכיפורים, בהיותו כבר בן 55, צילם בראון את שגרת עבודתם של חיילי צה"ל בגזרה הדרומית ובגזרה הצפונית ברמת הגולן, ואת שגרת חיי היומיום בערים וביישובים בעורף מיד עם שוך הקרבות. ביד בן צבי נסרקו עד כה 445 תשלילים מתקופת המלחמה. אין בסריקות שנעשו עד כה "תצלומי קרבות" ברוח "צלמי המלחמות", אלא שגרת מלחמה: תנועה אל שדה הקרב, תדריכים, מסיבות עיתונאים, פינוי יישובים, טיפול בפצועים, שבויים, הלוויות חיילים, בתי קברות, החזרת שבויים ועוד. בכוונת הקרן להוציאו לאור בעתיד את "ספר המלחמות של בראון".