המאהב הצילומי של ירושלים
אהבתו הגדולה והמרובדת ביותר של ורנר בראון הייתה העיר ירושלים, שבה עשה את קריירת הצילום שלו, החל ברכישת סטודיו "פוטו אירופה" ב־1947, שפעל בעיר מראשית שנות ה־40 של המאה ה־20. עבור בראון הייתה העיר ותושביה כר נרחב לתצלומים, החל ממלחמת העצמאות ומלחמת ששת הימים, דרך מבט אל שטחי ההפקר, שכונות דתיות, ימי בחירות לכנסת, יחסי יהודים וערבים, שכונות מצוקה, חיי היומיום ועוד.
כבר לאחר מלחמת העצמאות (1949) הכין בראון הצעה לספר שנקרא "יומן ירושלים", ובו תצלומים החל מהכרזת האו"ם על הקמת מדינת ישראל בכ"ט בנובמבר (29.11.1947), דרך פיצוץ בניין "פלסטיין פוסט" (1.2.1948), הפיצוץ ברחוב בן יהודה (22.2.1948), הפגזת המוסדות הלאומיים (11.3.1948), תצלומים מימין משה (שם נפצע בראון) ומבט לילי משם על העיר העתיקה, מרגמת "דוידקה" בשעת ירי, שבויים ערבים, תרגילים ותמרונים, מצעד בירושלים בתום ההפוגה הראשונה, תפילה על קבר דוד, עמדות בהר ציון, שכונת מלחה, עין כרם וביקורי אישים לאחר המלחמה, ביניהם משה דיין, חיים ויצמן ועוד; פתיחת הכנסת הראשונה בבניין המוסדות הלאומיים לצד הלוויית ויצמן, מצעד האחד במאי, 1949, ועד אירועי יום העצמאות הראשון, תש"ט. "יומן ירושלים" הוא רק פתיח לתיעוד ייחודי של ירושלים בידי מאהבה הצילומי. התצלום הידוע ביותר שלו והאהוב על בראון משנות ה־70 הוא תיעוד של זריחת הירח מעל בתי אגרון ובניין כנסת ישראל, שלו קרא בראון "ירושלים של זהב".